<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ט</h1>
<h2>דף יב.</h2>
המבקר חולה בשבת אומר שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבא וכיוצא בדברים אלו כדי להכיר שאסור להצטער בשבת כך פשוט בשבת. ועוד פשוט ובקושי התירו לבקר חולין בשבת ומ"מ מותר.
<h2>דף יח.</h2>
מניחין קלור ע"ג העין ואספלנית ע"ג המכה ומתרפאת והולכ' כל השב' כלה. כך פשוט. וכתבו בתו' דמיירי בקלור עב דומיא דאספלנית שהיא רטיה עבה ולפי' מותר דוקא מע"ש אבל בשבת אסור להניחו משום גזירת שחיקת סמנים או שמא ימרח כלומ' יחליקנו ויפשיטנו אבל קלור רך וצלול אפילו בשבת היה מותר להניחו ע"ג העין כאשר אכתוב [לקמן ק"ח ע"ב] דאינו אלא כרוחץ העין במים וליכא משום שחיקת סמנים וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף מ.</h2>
חמין שהוחמו מע"ש אסור להשתטף בהן כל גופו בשבת בין בקרקע בין בכלי ואפילו אבר אבר אבל רוחץ בו פניו ידיו ורגליו ובצונן מותר להשתטף כל גופו כך פשוט בשבת וכן מוכח.
מרחץ (מותר) [אסור] להזיע בו בשבת ואף על גב דגזרו על הזיעה אמבטאות של כרכין דלא נפיש הבלייהו מטייל בהן שאינו חושש שמא יזיע ואי נפיש הבלייהו אסור לטייל בו שמא יזיע. ומרחץ שפקקו נקביו מע"ש כדי שלא יתחמם בשבת מותר לרחוץ בו מיד במוצאי שבת ואינו צריך להמתין בכדי שיעשו כך פשוט בשבת. רוחצין בחמי טבריא בשבת כך פשוט בשבת וכן מוכח.
<h2>דף מ:</h2>
מתחמם אד' כנגד המדורה בשבת ויוצא ומשתטף בצונן אבל להשתטף בצונן ולהתחמם כנגד המדורה אסור מפני שמפשיר המים שעליו כך פשוט בשבת. ליטול ידיו ולהתחמם אותם כנגד המדורה אסור עד שינגבם תחלה כך כתבו המפרשים מההיא שכתבתי למעלה.
מחמם אדם בגד ומניחו ע"ג בני מעים בשבת אבל לא יביא כלי מים חמין ויניחנו ע"ג בני מעים שמא ישפכו המים עליו ונמצא רוחץ במים חמין בשבת ואפילו בחול אסור מפני הסכנה שמא ישפכו עליו ויהיו חמין יותר מדאי ויכווהו כך פשוט בשבת.
<h2>דף נ.</h2>
יוצאים בשב' בפיקרין כלומר פשתן סרוק ובציפה כלומר צמר מנופץ כלומר שמשימין אותן על המכה כמו מלבוש כדי שלא יגרוד על המכה שום דבר ודוקא שיצא מבעוד יום ואם צבעו בשמן וכרכו במשיחה מבעוד יום אפילו לא יצא בו מבעוד יום פי' ואפילו לא צבעו לדעת לצאת בו בשבת אלא לדעת לצאת בו מבעוד יום כך פשוט בשבת. פי' וה"ה אם חשב לצאת בו מבעוד יום ואפילו לא צבעו ולא יצא בו. והר"י כתב שמחשבה אינה מועלת אלא אם כן חשב עליו לצאת בו בשבת ממש. פיקרי' וציפה פי' רב האיי פאה נכרית שמכסה בה ראשו איש קרח שיראה כמי שיש לו שער.
<h2>דף נג:</h2>
סכין מכה בשמן ומפרכין כלומר גילדי המכה לאד' ואדם שאחזו דם מעמידי' אותו במים כדי שיצטנן כך פשוט בשבת.
<h2>דף סד:</h2>
רטיה שפירשה מע"ג מכה מע"ש אין מחזירין אותה בשבת ואין קושרין אותה לכתחלה בשבת אבל אם פירשה בשבת מחזירין אותה בשב' ודוקא שפירשה ע"ג כלי או ע"ג כר וכסת אבל פירשה ע"ג קרקע אסור להחזירה כך פשוט בעירובין [ק"ב ע"ב] וזהו לפרש"י ולפי דעת התוס' והרא"ש אבל לפי דעת הרי"ף מותר להחזירה אפילו פירשה ע"ג קרקע והרמב"ם כתב כרש"י. ועוד פשוט שאין מקנחין רטיה משום מירוח שהוא תולדה דמוחק אבל מקנחין פי מכה. איסור חזרת רטיה כתב רש"י שמא ימרח הרטיה ומירוח תולדה דמוחק וכן נראה עקר שאינו אסור משום שחיקת סמנין כיון דאתמ[ו]ל היה על המכה והא דאמרינ' בשבת [ס"ד ע"ב] שיוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח שבפיה ואם נפל לא תחזיר לא משום שחיקת סמנים אלא שנראה כשמחזירו לתוך פיה כאלו מתכוונת להוציאו בפיה.
<h2>דף סה.</h2>
מי שיש לו ליחה באזנו יוצא במוך לשאוב הליחה ובלבד שיהיה קשור באזנו בקשר מהודק כך פשוט בשבת.
מי שיש לו מכה תחת רגלו יכול לשים עליה מטבע או שום דב' קשה כדי שלא יזיק לו כשיכרוך שום דבר קשה במכתו כך פשוט בשב'.
<h2>דף סו:</h2>
יוצאים במוך ובספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עליה חוט או משיח'. יוצאים בקליפת השום ובקליפת הבצל שע"ג המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחלה בשבת. יוצאי' באגד שע"ג המכה וקושרו ומתירו בשבת. אספלנית שפירשה מן האגד מחזירין אותה עם האגד. יוצאים באספלנית ובמלוגמא וברטיה שע"ג המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחלה בשב' כך פשוט בתוספתא [פ"ו ה"ג]. יוצאים בקשרים כלומר קושרים גרעינין ידועים ותולין אותן בצואר לרפואה כך פשוט בשבת. מותר ליחנק בשבת כלומר מי שנפלה לו גרונו תולין לו בצוארו כעין שחונקין ונפשט צוארו ומתרפא. וכן מותר למי שחושש במעיו שיקח כוס שיש בו הבל כלומר שערו ממנו מים חמי' ומשימין פי הכוס על טבורו ומושך פי הכוס הבשר ומעלהו ומחזיר בני מעים למקומן. וכן מותר לסוך שמן ומלח בשבת בכפות ידים ורגלים למי שנשתכר כך פשוט בשבת.
<h2>דף סז.</h2>
יוצאים בביצת החרגול שעושין לרפואה לרפיון הירך וכן בשן השועל שטוב לשינה וכן כל הדומה לזה לרפואה שהן כמו קמיעין כך פשוט בשבת.
<h2>דף פא.</h2>
אסור למשמש בצרור כדרך שממשמש בחול כך פשוט בשבת ופרש"י כי מי שאינו יכול ליפנות וצריך לנקביו שממשמש הנקב בצרור כדי להרחיבו ובשבת אסור לעשות כן שמא יסיר הנימין אלא עושה אותו כלאחר יד כלומר שנוטל הצרור בב' אצבעותיו כלומר בנחת וממשמש בנחת.
<h2>דף קז.</h2>
מפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור ומותר לכתחלה.
וכן מותר להוציא קוץ מידו או מרגלו או מבשרו עם מחט כך פשוט בשבת. ודוקא שיש לה חוד ועוקץ כלומ' פיה חד אבל אם ניטל פיה וחודה נתבטלה מתור' כלי ואסור לטלטלה וכן מחט חדשה אפילו אין לה עדין נקב מותר לטלטלה כדי ליטול בה קוץ מבשרו.
<h2>דף קח:</h2>
יין לתוך העין אסו' כי יאמרו לרפואה הוא עושה ומוכחא מילתא. על גב העין מותר דלא מוכחא מילתא דעושהו לרפואה ויאמרו דלרחיצה הוא עושה, (ודוקא) [ורוק תפל אפילו] על גב העין אסור דאין זה עשוי לרחיצה ומוכח' מילתא דלרפואה הוא. ושורה קלורין מע"ש ונותן על גבי עינו בשבת ואינו חושש דהוא יודע בטוב שתקנו מערב שבת והאחרים יהיו סבורים שהוא רחיצה אבל אם יפתח ויסתום עינו כדי שיכנס לתוך העין אסור דודאי מוכחא מילתא לאחרים דלרפואה הוא ולא ידעו ששרה אותם מערב שבת כך פשוט בשבת.
<h2>דף קט.</h2>
מי שהוכה על ידו צומתה ביין כדי שלא יתפח בעבור המכה אבל לא בחומץ ואם הוא אדם מעונג שאפילו היין מרפאו אסור אפילו ביין ואם הוא גב היד וגב הרגל מות' דכמכה של חלל דמיא ומחללין עליה שב'. ורוחצין לרפואה במי גרר ובמי חמתן ובמי עסיא שבו רוחצי' ובמי טבריא דיאמרו שאינו לרפואה אלא להקר אבל לא בים הגדול במים הרעי' שבו אבל במים היפי' שבו רוחצין דיאמרו להקר הוא ולא ירחוץ בימה של סדום כך פשוט בשבת. ועוד פשוט ולא ירחוץ במי משרה ודוקא ששוהה בהן ואין דרך לשהות בהן ויאמרו לרפואה הוא אבל לא שהה בהן מותר.
<h2>דף קט:</h2>
כל האוכלים אוכל אדם לרפואה כגון טחול לשינים וכרישין לבני מעים ואינו אוכל דבר שאינו מאכל בריאים כגון אזוביון וכיוצא בו אבל לא מי רגלים דאין דרך בני אדם בריאים לשתותן ואינו שותה מי דקלים וכוס של עקרין שעושין מעקרי ירקות ועשבים לחולי ירוקה כי אלו ידועים שהם לרפואה לחולי ידוע ששמו ירוקה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן של עקרין שלא לרפואה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קיא.</h2>
החושש בשיניו לא יגמע בהן החומץ כלומר שלא יגמע ויפלוט כדרך רפואה אבל מגמע ובולע ומטבל בחומץ כדרכו לטבל ואם נתרפ' נתרפ'. ועוד פשוט בתוספתא [פי"ג ה"ח] והחושש בגרונו לא יערערנו בשמן זית אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. ועוד פשוט בשבת והחושש במתניו לא יסוך בהן יין וחומץ דמוכחא מילת' דלרפואה הוא אבל אם הוא מצוי ואין דמיו יקרים באותו מקום ורגילין לסוך בו שלא לרפואה מותר לסוך אפילו בשמן ורד כך פשוט בשבת. ועוד פשוט ובני מלכי' סכין בשמן ורד ע"ג מכותיה' בשבת שכן דרכם גם כן בחול פי' וכן הדין לאדם מעונג ורגיל בכך וכבר כתבתי למעלה כי יש חולי בפה שהוא סכנה בדין החושש בפיו וכו'. אין לועסים מצטכי בשבת ודוקא שמתכוין לרפוא' אבל מפני ריח הפה מותר. ולא ישוף אדם שיניו בשכר ודוקא כשמתכוין לרפואה אבל לריח הפה מותר כך פשוט בתו' [פי"ג ה"ז].
<h2>דף קכג.</h2>
וכן מותר להוציא קוץ מידו או מרגלו או מבשרו עם מחט כך פשוט בשבת. ודוקא שיש לה חוד ועוקץ כלומ' פיה חד אבל אם ניטל פיה וחודה נתבטלה מתור' כלי ואסור לטלטלה וכן מחט חדשה אפילו אין לה עדין נקב מותר לטלטלה כדי ליטול בה קוץ מבשרו.
<h2>דף קכט.</h2>
וכתבו הפסקני' וסכנת אבר אחד אין מחללין עליו שבת באיסור דאוריתא אבל מחללין עליו באיסור דרבנן כגון שנשחקו סמנים מאתמול ורוצין לרפאתו כי כל רפואה אסורה מדרבנן ומשום שחיקת סמנין וכל זה על ידי ישראל כי על ידי גוי הכל מותר כי כל צרכי חולה נעשית על ידי גוי בשבת [שבת קכ"ט ע"א] וכמו כן פשוט בביצה [כ"ב ע"א] ולא שני לן בין שבות שיש בו מעשה בשבות שאין בו מעשה. או שמא יש לחלק בחסרון אבר לחולה שאין בו סכנה ואין מתירין בו אלא שבות שאין בו מעשה ובחסרון אבר מתירין כל שבו' וצריך עיון כך כתב הרא"ש. הרמב"ם מתיר גם בישולי גוים לחולה שאין בו סכנה והרשב"א עשה לו סמוכות והעלה בידו דאיסור בישולי גוים שהוא איסור קל משום שמא יבא לאכול עמו הותר בחולה שאין בו סכנה בשב' עכ"ל. וחולה שאין בו סכנה אין עושין לו מה שיצטרך על ידי ישראל אפילו בשבות דדבריהם.
חולה שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה כך פשוט בשבת.
חולה עושין לו מדורה אם צריך אותה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כגון הקיז דם ונצטנן עושין לו מדור' ואפילו בתקופת תמוז פי' אם יש בו סכנה ע"י ישראל ואם אין בו סכנה עושה על ידי הגוי כך פשוט בשבת.
<h2>דף קלד:</h2>
אין נותנין חמין ע"ג מכה אבל נותן חוץ למכה ויורד ושותת לתוך המכה. ואין נותנין חמין ושמן ע"ג מוך ליתן ע"ג מכה בשב' ולא ע"ג מוך שע"ג מכה בשבת ונותנין ע"ג [מכה] ספוג יבש ומוך יבש ודוקא חדש אבל לא כתיתין יבשים ישנים כך פשוט בשבת. יש מהמפרשי' שכתבו דהא דאמרינן דאין נותנין חמין ושמן דוקא מעורבין יחד שכן דרך הרפואה אבל כל אחד בפני עצמו מותר כדאמרי' [לעיל קי"א ע"א] אבל סך הוא השמן והיינו אפילו ע"ג מכה.
<h2>דף קלה.</h2>
אשה שיש לה חלב ומצטערת על רוב החלב ואין לה תינוק מותר לחלוב היא עצמה בשבת כמו מפיס מורסא כך כתבו התוס' בשבת על ההיא דשוחה עליו ומנקתו.
<h2>דף קמ.</h2>
אין שורין את החלתית שעושין אותו לרפואה בין בחמין בין בצונן אסור לשרותו אבל נותנין אותו לתוך החומץ ואם שרה אותו מע"ש מותר לשתותו בשבת ואם שתה יום ה' ויום ו' מקודם השבת ובשבת לא היה שרוי והיה חושש שאם לא ישתה יעמוד בסכנה מותר לשרותו בצונן ומניחו בחמה כאותו מעשה דרבי חייא בר אבין כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמז.</h2>
ועוד בשבת סכין וממשמשי' אבל לא מתעמלי' כלומ' לשפשף בכח עד שיתעמל.
<h2>דף קמז:</h2>
סכין ומ[מ]שמשין בני מעים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול לסוך ואח"כ ימשמש או בהפך אלא סך וממשמש בבת אחת פשוט בסנהדרין ובשבת.
ואסור לעמוד בנהר שמימיו מלוחים ומתרפאין כי יש כמה נהרות כך זה פשוט.
אין עושין רפוא' להקיא בשב' כדי לפלוט דרך פיו אוכלין שבמעיו ודוקא בכוס אבל ביד מותר. ואפי' בחול אסור לעשות משקה כך משום בזיון אוכלין כך פשוט בשבת ודוקא שאינו מצטער אבל מצטער וכשמקיא אוכלים שבמעיו מרפא מותר וכן כתב רי"ף משמיה דרב צמח גאון.
<h2>דף קמח.</h2>
מחזירין השבר בשבת כלומר עצם שנשב'. ומי שנפרקה ידו או רגלו כלומר שיצאת חוץ לפרק כלומ' ממקום הפרק לא יטרפם בצונן כלומר להשתט' שלא יעשה כדרך חול אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא.
<h2>דף קנו.</h2>
גובלין קלי בשבת והן שבלי לחים שנתיבשו בתנור והוא קמחא דאבישונא שאמרו חכמים בפסחים ומקמח של אלו עושין משקה לרפואה עם שמן ומים ומלח ובוחשין כלומר גובלין אותו בקערה על ידי שנוי והשנוי הוא שמגבלי' מעט מעט ושותין אותו בשבת. וזיתוס המצרי שותין בשבת ודוקא רכה אבל עבה לא ואפילו רכה דוקא כשמשנה והשנוי הוא דבחול נותן החומץ תחלה ואחר כך השתית ובשבת נותן השתית תחלה ואחר כך החומץ כך פשוט בשבת.
